בלי כפיפות לחוקי הפיזיקה, משרדי אדריכלות ועיצוב בינלאומיים נכנסים בזה אחר זה אל המטאוורס ומתכננים את המרחב הווירטואלי שמאיים להפוך לחלק בלתי נפרד מהמציאות. האם מדובר בטרנד מסחרי חולף, או בזירה חדשה שבקרוב נעבור לגור בה?

השנה כולם דיברו על המטאוורס, “יקום העל” שמנכ”ל חברת פייסבוק (היום מטא), מארק צוקרברג, הכתיר כזירה הדיגיטלית שתירש את האינטרנט ותהפוך ליצור כלאיים שבין המציאות הפיזית לעולם הווירטואלי, ענקיות טכנולוגיה כמו מייקרוסופט ואנבידיה לא איחרו להשקיע את מרצן בפיתוח מותאם מטאוורס ובמהרה זלגו פנימה גם חברות מסחריות ומותגים – מאדידס דרך נטפליקס, קוקה קולה, פראדה, גוצ’י ואפילו נציגות ישראליות כמו הרשתות אגאדיר ו-BBB. זירת שיווק חדשה לגמרי נפתחה בפני המשווקים וכולם רוצים לקבל חתיכה ממנה.

ואם כבר פיסה מהמטאוורס, למה שלא תהיה מעוצבת לעילא בידי אנשי מקצוע?

טירוף ה-Non-fungible token) NFT), נכסים שמתקיימים בלעדית בעולם הדיגיטלי, הכניס לזירה מעצבים גרפים ותעשייתיים, ידוע במיוחד הוא סיפורו של המעצב הארגנטינאי אנדראס רייזינגר, שפרסם בחשבון האינסטגרם שלו סדרת רהיטים “בלתי אפשריים”, ספות בעיקר, שהפכו ויראליים, בתחילת 2021 הוא השכיל להמיר את העיצובים המשונים לזירת המטאוורס ומכר במכירה פומבית 10 ספות שעיצב כ-NFT בשווי כולל של 450 אלף דולר (כמיליון וחצי שקל). הזוכים המאושרים קיבלו את הפריבילגיה להציב את הרהיטים הצבעוניים במרחבי המטאוורס, או בכל מרחב וירטואלי תלת-ממדי אחר.

המצטרפים המפתיעים ביותר לעולם המטאוורס הם דווקא משרדי האדריכלות הגדולים בעולם. לאחרונה עלה משרד האדריכלים הדני BIG, לכותרות כשתכנן את משרדי המטאוורס של ענקית התקשורת VICE. גם המשרד של האדריכלית המנוחה זהא חדיד הטביע את חותמו במטאוורס עם שורה של מבנים חלליים, ומשרד האדריכלים הבריטי PLP השיק סדרה של לא פחות מ-5,000 גורדי שחקים שמוצעים למכירה כ-NFT. אפילו בית המלון הראשון במטאוורס נפתח לאחרונה בידי קבוצת המלונאות CitizenM, כאשר רכישה של חללים במלון באמצעות NFT מגולמת ב”צ’ופרים” במלונות האמיתיים של החברה.

לפרוץ ביקום מקביל

הפוטנציאל הכלכלי והתעסוקתי שטמון במרחב המטאוורסי, כך נראה, מאפשר מסלול יצירה וחשיפה מפתים יותר מאלה שנדרשים בעולמות העיצוב והאדריכלות המסורתיים. שנות ההתמחות הארוכות והלא מתגמלות בשוק האדריכלות ושעות העבודה שנדרשות כדי לעצב חלל של מלון או משרד, מתחלפים באפשרויות הבלתי נגמרות שמאחורי מסך המחשב. ההזדמנות במרחב המטאוורסי היא יצירתית – חפה ממגבלות ומשחקית יותר מאשר ב”עולם האמיתי”.

איך עיצוב ואדריכלות באים לידי ביטוי במרחב הזה?

ישנו דימיון בין המטאוורס לבין העולם האמיתי, גם במטאוורס צריך להבין את צרכי הלקוח, איך הוא היה רוצה לבטא את המותג שלו – בין שזה מותג מסחרי ובין אם זה אינדיבידואל, אם אדריכל מייצר במטאוורס בניין, הוא צריך לעבוד ולשרת את צרכי הלקוח. ההבדל הוא שבמטאוורס, לעומת העולם האמיתי, המגבלות הפיזיות נעלמות, זה שיכול להיות שישראלי וצרפתי יטיילו במקביל בבניין, בניגוד לאם אני בישראל ואני יודע שרוב מי שייכנסו לבניין יהיו ישראלים. במטאוורס יש גם מבנים ציבוריים, ומבנים שהם פרטיים שאי אפשר להיכנס אליהם בלי אישור גישה. אגב סנופ דוג קנה שטח במטאוורס ולכן השטח שסביבו מיד נהיה נורא יקר.

העולם הארכיטקטוני מתנהג אחרת במטאוורס מטבע הדברים, פשוט כי אני לא צריך להתחשב בהמון נושאים שמעסיקים אדריכלים במציאות. אין עלויות חומרים, לא צריך להתחשב בשרידות שלהם או לעשות אנליזות חוזק למבנה. אין צורך להתחשב בפגעי האקלים, ואפילו הפיזיקה היא שונה לגמרי. כלומר, אני יכול לרחף, אני יכול לייצר מגדל מנוצות, או להחליט שהכניסה לבית היא דרך הגג. אלמנט של כבידה מתבטל בהכרח, יש מזג אוויר אחר ולפעמים אין בכלל. עלות פיננסית של חומרים לא מעניינת כאן. אדריכל או מהנדס שלא יצא לו מעולם לתכנן עולם מתחת למים, למשל, יכול להוציא את זה לפועל. זה המקום להחיות את כל הפנטזיות היצירתיות”.

הטכנולוגיה תאפשר להיפגש עם לקוח בתוך בניין מוצע או קיים ולשנות את העיצוב בזמן אמת, לארח חללים וירטואליים שבהם, באמצעות אווטרים מעצבים שונים הפזורים בכל רחבי העולם יכולים להתאחד כדי לשתף פעולה. כמו כן, ניתן יהיה ליצור מודל וירטואלי המשקף במדויק בניין אמיתי ומתעדכן בנתונים בזמן אמת, חיישנים דיגיטליים המחוברים לבניין יספרו את הסיפור של הבניין, אורך מחזור החיים שלו, מהתכנון ועד לתפעול.

הזדמנויות כלכליות

ועם כל הכבוד ליצירתיות, קשה להתעלם מההזדמנויות הכלכליות שהמרחב מציע לאדריכלים ולמעצבים, משחקי מחשב שדורשים מבנים אדריכליים, בתי חולים או אולמות קולנוע, עיצוב חנויות וירטואליות או בתי מלון שיפתחו בו בעתיד ידרשו את המוח והידע של מיטב האדריכלים. סביר להניח שאת הילדים שלנו למשל, פחות יעניין להיכנס לחנות פיזית של נייק, לא משנה כמה השקיעו בעיצוב שלה, אבל להיכנס לחנות וירטואלית שהיא משחקייה, הם מאוד ייהנו, זה יכול להיות הדייט הבא שלהם עם חבר, שהם יקבעו להיפגש שם ולשחק. על הדרך הם יתאהבו במותג.

יש גם מותגים שהם אנשים, כמו סנופ דוג למשל. הוא יצר קליפ שנקרא House I Build, שצולם במטאוורס על הבית שסנופ דוג בנה באדמה שלו. יש שם גם אינטראקטיביות ויופי של שוטים מתוך הבית והמוסך, וזה ממחיש את היישומים האפשריים. הוא משתמש בזה כדי להפיץ את המוזיקה שלו לדורות יותר צעירים, שנמצאים הרבה יותר בסביבות האלו. מעבר לזה, זה גם מייצר מלא מקומות עבודה: מתווכים, מעצבים, אדריכלים, מפתחי משחקים ומעצבי דמויות.

לילדים של היום לא תהיה בעיה עם החזון של לשבת עם משקפי VR קלי-משקל וליהנות מדברים שאנחנו לא יכולים ליהנות מהם בתקופתנו. מדהים לאן זה ייקח אותנו . עדיף לנו לעזור להגדיר את העולם הדיגיטלי החדש הזה מאשר להתעלם ממנו. זה קורה. וזה תלוי בנו להחליט איך אנחנו רוצים להשתתף בו.